31/05/2002

בחנות הספרים

היינו בחנות רק הוא ואני, מוקפים ספרים. ברחוב התמעטו ההולכים, את החלון לטפו קרניים אחרונות של שמש שוקעת במערב. כמו בכל השנים האחרונות פול רובסון שר לנו ברקע את סבל השחורים באמריקה ותקוותיהם. דיברנו על קורס עריכה ואז ראיתי שליד בקבוק היין שיש לו תמיד עומד גם בקבוק וויסקי. שאלתי אותו מה פתאום והוא אמר לי שאסתכל סביב. בינתיים הוא דיבר בלחש בטלפון ואני התרחקתי כדי שלא להפריע. מרוב ספרים לא ראיתי משהו מיוחד. אז הוא לקח אותי לאחד המדפים והצביע על הספר החדש שיצא רק השבוע. הכל התחיל בהזמנה לתחרות על כתיבת הסונט ה 151 של שייקספיר ונמשך ששה חודשים בהם הוא כתב 140 סונטים, לילה לילה, במשמעת של קיפוד החותר למטרה. עמדנו, שתינו וויסקי, עישנו סיגריות ודיברנו כתמיד על ספרים, על עמוס עוז ופרס נובל. ואז נכנסה בדלת בחורה בערך בת 30. על כתפה תלוי תיק גדול מבד ירוק וביד כובע קש גדול, את פניה הפנתה הצידה, אולי מבושה ואולי מקוקטיות. אמרתי לו, בוא נראה איזה ספר יעניין אותה. הוא חייך אלי ואמר: "היא באה אלי ואתה לך לדרכך". בלילה כשקראתי את הסונטים הבנתי שהם נכתבו אליה ובהשראתה