- מעולם לא דיברנו

,וודאי הוא שר

מתחושת עונג

זרבוביתו כנגד ראשי

מעולם לא נטש את צדי אלא אם

התעטשתי, או השתעלתי

,או התחלתי לעשות אהבה

ואז תמיד במבט של בוז

לאנושיותי

.הרכרוכית

אבל אין קץ

למניין

התענוגות הפרטיים

בין בעלי חיים

הנקודה היא ש

- הוא העניק לי מלים

אותם לילות בהם הלכנו שנינו

,בחורשה המהדהדת

מחשבותיי מושחזות

,על בדידותי

סחיבת הרצועה

מעלה בי זיכרון

.עולם שבחוץ

או הפעמים בהם עזבתי את הבית

לפתע, טורקת את הדלת

נוכח המבט החוקר הזה

ראש זקוף, אוזניים)

(דרוכות להאזנה

להרף זה

מה מונח על הכף

נגד השארות

.עם אהבה