Mary Anne Mohanraj

רק הייקו

אמש נאבקנו על

שמיכות רועדים. הלילה

.חם, עצוב


בנסיעה

מימי המפרץ

.שקופים היום, כה שקטים

,ואתם משתקפים בהם

רגל נמתחת, עגלגלות

של שד, אצבעותיו על

פניך, היא כקשת נמתחת

,בידיך האמונות -- שניכם בעיני

;גם אם אסגור את עיני

העור השקוף הזה לוהט

חלקלק מזעה וניחוחות

מיצים. קרני שמש מבעירות

את פני המים; האוטובוס מקרטע

על הדרך הרצוצה; אני

כושלת, עד שיד זרה

.אוחזת בזרועי, מייצבת

אני סופרת את הימים

.עד שנהיה לבשר אחד

 

The Bones Want to Fly

כאשר תזקין

ועורך יהי עדין

שביר כנייר משי

נשימתי תרחף עליו

אצבעותיי יחמקו לתוך הקפלים

תחת הקמטים

יחליקו לתוך מקומות נסתרים

(תמיד מוצאת בך

מסתורים חדשים)

העצמות תחת העור הזה

יהיו עצמות ציפור קלילות

הם ישאפו למעלה

לעוף אל השמש

הם יזהרו בעד

העור, בלילה עת נשכב

תחת השמיכות

חם פה מדי

תזעק

ואני בוער

אני אפתה אותך להישאר

אלקק זעה מצווארך החיוור

ואנשוף על העור הרוטט

אני אלקק דרכי במורד

עשיתי זאת כבר פעמים)

(כה רבות

אני אלקק מעגלים על חזך השקוע

אני אלקק כל הדרך למטה, ואקח אותך

כולך אל תוך פי

עד שתאבד כולך

עד שלא תהיה עוד שבוי

אדמה עור ועצמות

עשיתי זאת, ואעשה אלף)

(אלפי מונים

ואחרי

אני נרדמת

ראשי נח על בטנך

זרוע שברירית זרוקה

על ירך רזה, ומותן

(לא קשה להצמיתך)

אתה תשכב שם בחשיכה

יד טובלת בשערי המוכסף

מאזין לרוח

מרחף

בעד העצים

Mary Anne Mohanraj