תרעומות
ישנם פצעים
שזמן יכול רק להעטות
עושה את החבורות
שיראו כחתך רוחב
במוזיאון הגיאולוגי
מגלה היכן האדמה
רעדה
הנה, בואי אראה לך חיוך
שמישהו נתן לי אי אז
,לפני שפנה לדרכו. אני זוכרת את היום
הבגידה
– תמיד היאצלקת שאני ממששת
.מתחת לעור
בואי ילדה זיכרון הכאב שלך
הוא כמו אם מיד אחר לידה
- צחקוק של עונג
אל התגלות
.החיים