.יש לילות בהן חרדה בי אוחזת

אימה מבקיעה את קירות חזי

;כתפרחת מבהיקה. ואני רוצה להסתתר

לקבור את פרצופי ברגליה הרכות

.של אישתי, או להתעלף בנשיקתה

בעד לחור הזה בצדי

אני מותיר

.אחרי את שובל ימיי

.וכל שאני נוגע בידי פורץ בלהבות

;ובתוכי תחושת הנפילה

.מבועת, מפחד להרפות

.באשר פקיחת עיני זעקה

ואת קולי אני נוצר כאקדחן

.בחשכה וממתין

,שנתי כה עמוקה בלילות אלה

.וחולם שמדלג על עצים ובתים

,חלומות מדהימים בהם רוחי

חזקה ונמרצת, במחשבה לבד

.מניעה חפצים מוצקים

כשראשו

מונח על כתפי, בני הילוד

,נרדם. בחשכה

אני אוחז בו שם, משעין

לחיי על מצחו - כנר

שהניח קשתו

ועומד בדממה טובע

.בצלילים שהלחין